בית הספר, המורה, המאבחנת ו'אפשרי' זיהו: בעיית תקשורת. הביטוח הלאומי ניסה לטעון: להד"ם. האיש הרע והסוף הטוב
כולם מכירים את 'האיש הרע', זה שאומר את האמת שאיש אינו חפץ לשמוע, אולם בסופו של דבר – חייבים להשמיע אותה. לפעמים דווקא מי שדואג באמת, חייב לקחת את השליחות הנעימה פחות. כך היה במקרה של מ', ילדה בעלת כישורים קוגניטיביים תקינים ששולבה בשל קשיים בכיתה מקדמת – וגם שם, לא קצרה הצלחות…
בכיתה ו' זומנה אמה של מ' לחדר היועצת, שם חיכו לה גם מחנכת הכיתה והמורה המקדמת: לדעתן מקומה של הילדה בכיתת תקשורת, טענו, וחבל על כל יום שהיא אינה נמצאת שם… האם, שעד עתה הדחיקה את החששות נאלצה לעמוד מול המציאות, אולם בו זמנית, התקשתה מאד לקבל אותה. אבחון דרך קופת החולים פטר את מ' בלא זיהוי מוגדר של בעיה, אבל התעקשותו של הצוות בבית הספר הפנתה את האם לקבל עזרה מצוות 'אפשרי' – ומכן הייתה הדרך מהירה יותר לאבחון מקצועי עם אשת מקצוע מומחית, ולאבחנה חד משמעית: ASD. יועצת מטעם אפשרי ליוותה את תהליך ההעברה של מ' מכיתה 'רגילה' בבית הספר למסגרת מתאימה, במקביל להגשת תביעה לביטוח הלאומי. כשהבקשה נדחתה, ביקשה האם לחזור אל הידוע והמוכר: אין בעיה, והילדה לא זקוקה לטיפול מיוחד מעבר לכיתה המקדמת. ברגישות אופיינית, במקצועיות שהעמיקה עם הזמן ובעיקר באכפתיות, העניקו ב'אפשרי' את הליווי הנחוץ לקליטה ולהבנה של התהליך, החל מהנטייה להיתפס בכל מסמך או דעה השוללים בעיה, וכלה בצרכים האמיתיים של הילדה ובפוטנציאל האדיר שלה – אם תטופל נכון. רק לאחר ש'נפלו האסימונים', הוסדרה באמצעות 'אפשרי' הגשת ערר, ולאחריה זומנה מ' לוועדה הכוללת אבחון מקיף. הפעם לא היו ספקות, לא בצד הביטוח הלאומי ולא אצל האם. מ' זכתה לקצבה, לתוכנית התערבות מותאמת אליה במדויק – ולאם תומכת, המסוגלת להישיר מבט אל האבחנה ולתת את מלוא התמיכה.