כשאפשרי נכנסת לעובי הקורה, גם זו לא בעיה: ליווי למשפחת עולים הציל את התביעה (וגם את הביטחון העצמי של ההורים)
ברוך (שם בדוי) עלה לארץ כבוריס עם שני הוריו, שחזרו בתשובה במסירות נפש. כאן לא חיכה להם אף קרוב משפחה, והם היו בודדים לחלוטין עד ששכן עם לב יהודי חם, קירב אותם לחסידות אליה השתייך. כשצצו הקשיים עם ברוך קישרו אותם בת"ת להיותו עולה חדש, אולם עם הזמן, לא ניתן היה להתעלם מכך שמשהו עמוק יותר טמון כאן. מה יעשו עולים חדשים, שבקושי מדברים את השפה, ואפילו את דבריו של המלמד התקשו להבין לאשורם?
עסקן נמרץ קישר את ההורים עם 'אפשרי'. המנהלת לא נחה ולא שקטה עד שהצמידה להם נציגה דוברת רוסית שוטפת, ומכאן התחילו העניינים לזרום. הנציגה נכנסה לעניין במלוא הלהט, ליוותה בכל שלב, תיווכה בין המשפחה לאנשי המקצוע, והאבחנה – לקות תקשורתית מורכבת – היתה בידיהם של הוריו של ברוך-בוריס. השלב הבא היה בקשת קצבה, לא לפני הסבר מקיף להורים הנבוכים – שאף אחד מהם אינו מחזיק עדיין במשרה מסודרת – על הצורך החיוני והאוויר שתעניק להם בס"ד. לוועדה הגיעו ההורים עם הילד, ולמרבה הצער, נתקלו ברופאה חסרת רגישות וחסרת גמישות, שלא גילתה כל רצון להבין את הסיטואציה. באופן לא מפתיע, נדחתה הבקשה, וכך גם בפעם השנייה לאחר הגשת ערר. בפעם השלישית נחלצו שוב 'אפשרי' לעזרה, ודרשו נוכחות מלווה מסורה נוספת, שמוצאה מרוסיה. נוכחות המלווה התבררה כנס עבור ברוך ומשפחתו: הפגישה שהחלה בטונים גבוהים וחסרי סבלנות, עם נטייה ברורה לשלילה, 'שינתה כיוון' בזכות התיווך המקצועי, האדיב אך הבלתי מתפשר, של נציגת 'אפשרי'. האבחון היה הפעם ממוקד, התשאול – מועיל, והתוצאה: הכרה בנכות וקצבה נדיבה, שאפשרה להורים להתחיל לנשום.