העניינים הלכו והסתבכו, וגב' ל' הבינה שאי אפשר לתלות הכל בביישנות טבעית או בקושי הסתגלות 'שיעבור'. פתחנו תיק, התחלנו להריץ עניינים: שאלון לגננת, אבחון פסיכולוגי, קלינאית תקשורת. לכל אורך התהליך, הדריכה היועצת של 'אפשרי' את גב' ל' לאן לפנות, מה לשאול ואת מי, וכמובן גם התרשמה ממנה בעצמה. האם, ערנית וקשובה מאוד, הבינה פתאום: יכול להיות שהקושי של שני נובע מכך שבבית מדברים אנגלית, ובגן – עברית?!

עוד כמה שאלות, איסוף מידע מהגננת, חזרה אל המרפאה בדיבור – ובזהירות, בלי לזנוח את הטיפול בתביעה, הוחלט לנסות על צעד ראשון: מעבירים את שני לגן אנגלית. השינוי היה מדהים, מקצה לקצה. "שני איז אימייזינג!" אומרת הגננת החדשה שלה, כמובן באנגלית (ב'אפשרי' יש מי שישמע גם בשפה הזאת…) אמנם, עוד יש מה לסייע ואין צורך למשוך את התביעה, אבל הילדה התחילה לפרוח. מה שתשאול מקצועי יכול לעשות, לא יעשו אלף יועצים, עם כל הכוונות הטובות…