משפחה ששניים מילדיה אובחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז הגישה תביעות מותאמות לביטו"ל. מומחה שראה את התיק טען כי אחד הילדים מראה סימנים על הרצף האוטיסטי, וההורים בתגובה ניתקו מגע. רק לאחר שכל הישיבות הקטנות דחו את הילד, פנו שוב לאבחון מקיף, שאישר: הפרעת תקשורת. אחרי תוכנית התערבות אישית ועבודה אינטנסיבית של הנער והוריו, הוא נכנס לישיבה
למשפחת מ', מאזור הצפון, מעולם לא היה קל מדי. שניים מתוך ארבעת ילדיהם סבלו ממה שנראה כהפרעת קשב וריכוז חמורה. בין שיחות עם ההנהלה, פגישות ייעוץ ותרופות יקרות שחלקן הועילו וחלקן פחות, הם ניסו להגיש תביעה מחודשת לקבלת תמיכה מהביטוח הלאומי. להפתעתם, היועץ אליו פנו שלל קיומה של הפרעת קש"ר אצל הבן השני. 'המאפיינים כולם מורים על ליקוי בתקשורת', אמר היועץ להורים, אולם הם מיאנו לקבל זאת ובחרו לנתק מגע, לדאבון לבו של היועץ. לאחר כשנה וחצי, הוא הופתע לשמוע את ההורים מ' מחדש. הבן המדובר, כך סיפרו, מסיים כיתה ח'. חבריו לספסל הלימודים 'מסודרים' בישיבות, ורק לבן שלהם, אין ישיבה ואין פתרון באופק…
כשתוצאות האבחון העדכני הגיעו, הן שברו את לבם של ההורים. אבל העזרה שקיבלו לא נתנה להם לדשדש במקום של העצב ורגשות האשם. 'אדרבה' שמעו ההורים בפגישות ההדרכה, 'הבגרות של הילד תסייע לו להתגייס כולו כדי לחולל שינוי, ולשתף פעולה באופן מלא יותר מילד קטן שאינו מבין'.
אחרי חצי שנה בבית, במהלכה הכיר הביטוח הלאומי במוגבלות של שני הילדים ואישר לכל אחד מהילדים מאה אחוזי נכות, כאשר בהתאם לחוק המתחשב בהימצאותם של שני ילדים מוכרים בביטו"ל באותה משפחה, אושרו חמישים אחוז נוספים.
כיום, אחרי עבודה מאומצת מ' לומד בישיבה מתאימה לו. 'בדיעבד, הצלחנו למצות את המקסימום מעיתוי האבחון' אומרת אמו של מ', 'אך אני ממליצה בחום לכל מי שקורא את הדברים: אל תחכו לרגע האחרון, ואל תהססו לאבחן מחדש… גילוי הבעיה הוא, תמיד, לא פחות מחצי פתרון. בדרך כלל יותר'.