הורים מסורים ומיטב אנשי המקצוע ליוו בדאגה את סאגת האכילה של תינוק זערורי לאורך חמישה עשר חודש, ללא שיפור. את התפנית הביאה יועצת של 'אפשרי'
אחד הדברים המייסרים את ההורים ממש הוא הפרעת אכילה. ילד שמתקשה לאכול, שמסרב לפתוח פה, אינו מעכל והתפתחותו נעצרת בשל חוסר משקל שובר את הלב.
ההורים שהגיעו אלינו היו מותשים פיזית ונפשית ממאבקי האכילה עם בנם הזעיר, שבגיל שנה ורבע דמה יותר לרך נולד מאשר לפעוט, עם עור מדולדל והיסטוריה של אשפוזים בשל התייבשות, איומים בהזנה דרך זונדה, ימים שלמים של כמעט צום ודאגה גדולה.
ההורים ביקשו סיוע, והמתאמת שקיבלה אותם שאלה אם היו כבר אצל רופא התפתחותי. 'לא חשבנו שזה קשור', הייתה תשובתם, 'כולם דיברו אתנו על מרפאות אכילה ועל בדיקות דם…'
כיוונו את המשפחה הצעירה לרופא התפתחותי מעולה, עם סייעתא דשמיא מיוחדת באבחון. למרות שמחלקות הילדים הטובות ביותר בארץ כבר אירחו את התינוק, רק הרופא עלה על הבעיה – תסמונת גנטית נדירה, הגורמת לחסר באנזימי עיכול, ולבעיות תחושה בפה ובשרירי הבליעה.
'פעמים רבות עיסוק אינטנסיבי בבעיה אחת, חוסם את שדה הראייה', מציינים בעלי ניסיון, 'חשוב מאוד, במיוחד כאשר אין שיפור או שהשיפור דל מן המצופה לחפש זווית מבט רחבה יותר, לבדוק אם לא החמצנו דבר מה'. במקרה הזה דובר על שלב קריטי בהתפתחות התינוק, אף על פי כן בחסדי שמים הדביק הילד את הפער עם התאמת הטיפול לבעיה. אולם הדברים היו עלולים להיגמר לגמרי אחרת.