לאחר ויכוח קצר ומתיש עם השומר, שלא הבין מדוע הורים לילד ההולך על שתי רגליו מתעקשים כל כך, הם שבו לאחור, ועצרו במרחק שבע דקות הליכה. לא הרבה – כל עוד מדובר באנשים בריאים… שמולי הגיע אל חדר הרופא כשהוא מתנשם בכבדות, משתנק מפעם לפעם.

ד"ר ל', הרופא מטעם הביטוח הלאומי, הזעיף גבות כשראה את הילד. 'אל תעשו הצגות, בבקשה' המליץ, 'אנחנו מכירים את השיטות האלה… הגעתם בריצה כדי לייצר מיצג שווא של קשיי נשימה?' אבא של שמולי היה עגום מכדי להיעלב, 'הלוואי, דוקטור'. אמר בעצב, 'שמולי אינו מסוגל לעמוד בריצה… הגענו ברכב, הלכנו רק מהחניה לכאן ואלו התוצאות – אנחנו כבר רגילים אליהן… 'ככה הוא נושם אחרי הליכה מהחניה עד כאן?!' נדהם הד"ר, 'ככה בדיוק, אולי עוד עשר דקות ישכך המאמץ ותוכל לשמוע את שמולי במצב נשימה אופטימלי'. סיים האב.

שמולי שהגיע כדי שתאושר לו קצבת נכות, היה אסתמטי מגיל צעיר וסבל מקשיי נשימה חריפים. לא מזמן השתחרר מאשפוז, והוריו, חסרי אונים, החליטו לטפל לכל הפחות בהיבט הכלכלי ולהגיש תביעה לקצבה. כך הגיעו לד"ר ל'. הד"ר נטל לידיו את המכשירים והחל בבדיקות כשהוא מקדיר את פניו מרגע לרגע.

לתדהמתם של ההורים, בעודם בחדר הרים טלפון למחלקת לב-ריאה באחד מבתי החולים בארץ, ודרש במפגיע את ד"ר איקס, הרופא המטפל של שמולי. 'משפחת ק' נמצאת אצלי עכשיו' פתח ללא גינונים, 'תגיד לי, איך אתה נותן לילד במצב כזה להסתובב? אחרי הליכה של שבע דקות, הוא מתנשף כאילו טיפס על האוורסט!' 'חוסר אחריות מוחלט' סינן.

כבר למחרת, קיבלו ההורים ק' טלפון ממזכירתו של ד"ר איקס, 'הרופא רוצה לראות את שמואל', אמרה בלי לנמק, לא היה צריך… ד"ר איקס, יש לציין, תפס את עצמו במועד. הודות לפנייתו הנזעמת של הרופא מהביטוח הלאומי הוא לקח את התיק ברצינות, ושמולי נכנס לסדרת טיפולים שאוששה את פעילות הלב ושיפרה את כל מערך הנשימה שלו. 'לפעמים, דווקא הביטוח הלאומי הוא השליח… קיבלנו הרבה יותר מאשר קצבה, ברוך השם', סיכמה אמא של שמולי.