אודי גדלה בבית של הורים עם הנמכה קוגניטיבית, שדאגו לה וטיפחו אותה ככל יכולתם. היות שאותה לקות אפיינה גם אותה, הוצאנו עבורה קצבת נכות. לפני גיל שמונה עשרה, ביקשו ההורים להפסיק את התהליך. 'אודי יוצאת לשידוכים', הודיעו לי, 'ואי אפשר להתחתן עם ניירת לא מחמיאה מביטוח לאומי!'

הניסיונות לשכנע אותם כי השידוך ממילא ייעשה באופן גלוי ובשקיפות, וכי התיק נשאר חסוי וחבל על הקצבה, עלו בתוהו. אודי יצאה לשידוכים עם תיק סגור, ודרכינו נפרדו.

לאחר כשנה וחצי הופיע במשרדנו גבר צעיר, במראה סינדרומטי בעליל. 'שלום' אמר, התקשינו להבין מעט את ההיגוי, 'אני בעלה של אודי שטרנשוס, לוי מהבית, ורציתי להוציא לה קצבת נכות…' השתררה דממת תדהמה, לאחריה התעשתנו והתחלנו לתשאל אותו כמו כל לקוח.

הבעל – 'יוסי', כפי שהציג את עצמו, סיפר כי הוא נשוי לאודי מזה שנה וחצי. הם מאושרים מאוד, אבל קשה להם כלכלית, אודי אינה מחזיקה מעמד בעבודה ועלה בדעתו רעיון, אם אני מקבל קצבת נכות, מסתבר שגם לאודי מגיע… ההורים להם סיפר יוסי על הרעיון עודדו, והפנו אותו למקום שעזר להם בזמנו. הצוות, יצוין, התקשה לשוב לשגרה אחרי האפיזודה המרתקת…