את אבא של יוסי הכירו היטב במשרדי החברה למיצוי זכויות, כמו גם במוסד הטיפולי בו למד בקצב המתאים לו. האם, מסורה ואכפתית, התמודדה בגבורה עם מחלת הסרטן לצד גידול שבעת ילדיה. 'תיק יוסי' נשאר מנת חלקו של אבי המשפחה. ליוסי נערך אבחון, הותאמה לו סייעת בהתאם לתוצאות, והכל התנהל למישרין. כשמספרו של האב הופיע על הצג, סברו בחברה שזהו עוד שלב פרוצדוראלי; איש לא ציפה לשמוע את המשפט המצמרר 'מהבוקר, יוסי שלי יתום, הלוויה בשעה שלוש וחצי משמגר'.

במהלך ימי השבעה ניסו עסקנים לבדוק עם האב את תמונת המצב הכלכלית. הם השתאו לנוכח השליטה העצמית, האיפוק וצלילות הדעת בה ניהל את המערכה בבית, כשהוא דואג לגדולים ולקטנים, מקבל את המנחמים ומחזיק בידיו את כל הקצוות. אבל את ההפקדה החריגה בחשבון הבנק לא הצליח לפענח בשום אופן…

רק לאחר מספר שעות, כאשר במשרדי החברה הנבוכים החליטו כי העדכון חשוב אפילו בימים קשים אלו, התברר: בתזמון אלוקי, התביעה אושרה למפרע בדיוק בנקודת הזמן הקריטית של ימי האבל. 'אין נחמה בכסף', אמר האב, 'חד משמעית. אבל הידיעה שהאנשים האכפתיים שהיו אתנו לאורך כל הדרך, נמצאים אתנו גם עכשיו; וההשגחה הפרטית המופלאה המזכירה שהכל מידו יתברך, הם בפירוש תוספת כוח בהתמודדות הלא פשוטה'.