הסיפור של ק' אירע לפני תקופה, אולם במשרדי 'אפשרי' מתקשים לשכוח אותו: זוג הורים קבע פגישה לצורך קביעת נכות עבור בנם, הלומד לדבריהם בתלמוד תורה משלב ויכולותיו הקוגניטיביות מעולות.

הם ביקשו להגיע עם הילד, ובנוכחותו החלו לשלוף את המסמכים: מן הת"ת, מהמרפאה, ממטפלים שונים ומשונים. ההורים הגיעו חמושים בניירת רבה, אולם השיחה קרטעה מן הרגע הראשון – בעקבות פעילותו הנמרצת של נשוא הפגישה העתידית…

הילד, תלמיד כיתה ו' וגבוה מכפי גילו, לא חדל להרעיש, לזרוק, לקלקל ולהשמיע קולות באופן חריג גם לילד בן שש. הדו"חות מהחיידר סיפרו על מעשים מסמרי שיער של סיכון עצמי, חוסר משמעת קיצוני והתנהגות חריגה הכוללת דיווחי שווא למשטרה ולמד"א, ו-סימן שאלה בקשר לתפקוד ההורי.

ההורים שעמדו לפני הצוות נראו נורמטיביים והילד – מטופח, גם סוללת המטפלים דרכם עברו הראתה על השקעה. בתיק צוינה הפרעת קשב וריכוז, אולם תמונת המצב לא תאמה זאת כלל.

ס', יועצת בכירה של 'אפשרי', ניסתה להתחיל בתשאול, אולם נתקלה בקוצר רוח בולט. היועצת הציעה לעבור בקצרה על אבחנות העשויות להתאים לילד וביקשה את מיקוד ההורים. כיועצת ותיקה הכירה גורמים רבים להתנהגויות מדאיבות נפש: החל מכפייתיות וכלה בעבריינות צעירה, עבור דרך קשת שלמה של לקויות קשות יותר או פחות לזיהוי. ההורים הודרכו לתצפת אחר הילד ולנסות לענות על שאלות, לזהות טריגרים להתפרצות כדי לאפשר, אולי, פריצת דרך באבחנה.

כעבור שבוע, שבה האם עם דף תצפית ריק. היא התחילה הנחיית הורים בגישה חדשה של מתן אמון בילד, ופחדה להכתים את הדף החלק בהתייחסות שלילית… 'בטח תגידי לי עכשיו שהשיטה לא לעניין', הפטירה האם. היועצת דילגה על האמירה ובמקום זאת התרכזה באם שלפניה, וביקשה: 'אמרי לי רק, מה התוכניות שלכם לגבי הילד?' האם לא המתינה חצי דקה לפני שענתה 'אל תנסי לאבחן וגם אל תפני אותנו לטיפול. מה שאני צריכה הוא כסף! והביטוח הלאומי, ככה הבנתי, יכול לסייע מאוד במקרה כזה, אז בבקשה, באתי להוציא קצבה וכמה שיותר גדולה, יש לנו חובות', הוסיפה לקינוח, ושתקה. גם היועצת שתקה: באופן כזה קשה עד בלתי אפשרי לסייע, וזאת הבינה, כנראה, גם האם.

עצוב היה לפגוש את הסיפור. ניתן רק להניח, על סמך הניסיון, שבזמן הקבלה לישיבות יתפכחו ההורים, ולוואי שלא מאוחר מדי…

עד אז, נותר לצוות להתפלל.