התביעה נדחתה מסיבות לא ברורות מספיק, המלווה שנכנסה לעבי הקורה הבינה את התקיעות. התוצאה: קצבה על 188 אחוזי נכות
יש תהליכים שמדליקים אצל המומחים נורה אדומה. על פניו הכל נראה 'לפי הספר', אבל כשהכל לא מסתדר – צריך לחפש מה קורה בין השורות… זה היה הסיפור של משפחת צ': הנציגה של אפשרי שמעה סיפור אחד, הדו"חות סיפרו סיפור אחר, והתיאור של הצוות בבית הספר – היה חריף בלי פרופורציות. מה באמת קורה שם?
מפגש עם הילד לא הותיר מקום לספקות – מדובר בילד עם בעיה מורכבת מאד, כמעט סיעודי. מעקב זהיר ושיחות גישוש הוביל את המלווה לנקודה: אמא של שמוליק.
גב' צ' הייתה מרשימה ומלאת נוכחות, אמא דואגת ומטפחת, שהתעקשה להציג את שמוליק כילד בריא עם קשיים בינוניים לכל היותר. היא 'עזרה' לו לענות תשובות ולבצע פעולות, דיווחה על תפקוד שלא יכול היה להיות, ודחתה על הסף את ההשערות על לקות מורכבת. לא הייתה כאן 'תסמונת התמונה המושלמת' שאסור לנפץ: אחרי שיחות ארוכות הבינה הנציגה כי האם, שעברה ילדות לא קלה עם ניכור הורי, החליטה נחושות כי היא תהיה אמא אחרת. בעיניה נקשר כל קושי של ילד ככישלון שלה כהורה – והיא לא הצליחה להתמודד עם המציאות.
התמיכה הזהירה והאמפטית של 'אפשרי' הובילו את האם לפנות לחזק את החוסן העצמי שלה ולטפל בקשיים שהודחקו כל העת. המלווה נעזרה בניסיונה המקצועי ובמאות הסיפורים אותם ליוותה אישית, והצליחה ליצור הפרדה מוחלטת בין האם הנפלאה של שמוליק לבין הניסיון שקיבל משמים. מכאן היתה הדרך סלולה לפגישת אבחון ולהגשת תביעה. לשמוליק אושרה נכות של 188, ולאמו באה רווחה נפשית כמותה לא ידעה מקודם.