מהם חיים בריאים? מה הופך אדם לאדם בריא ומתפקד? האם מוגבלות פיזית חייבת לפגוע בבריאות? ומה המטרה של תהליך שיקומי? מודל ה ICF משנת 2001 משנה את כל מה שחשבנו על בריאות תפקוד ומוגבלות.
זהו סיפור על שתי אחיות, שרי ורחלי בנות ה30. לשרי מגבלה שכתוצאה ממנה היא יושבת על כיסא גלגלים. למרות המגבלה, שרי הקימה משפחה למופת, ביתה תמיד מאורגן ומזמין, היא עובדת במשרה מלאה, מתאמנת מספר פעמים בשבוע בבריכת השחייה, ומשתתפת בחוגים ופעילויות פנאי, היא נוהגת ברכב מונגש, החיוך תמיד נסוך על פניה והיא חשה משמעותית ומסופקת מחייה. לעומתה, לרחלי שאינה מתמודדת עם מגבלה נראית לעין, קשיים רבים בתפקוד: ביתה מבולגן ומוזנח והיא נמצאת בלחץ תמידי. מצבה קשה מבחינה כלכלית כיוון שבשנים האחרונות היא מתקשה במציאת עבודה ובהתמדה בה, אין לה תחומי עניין ופנאי ולא חיי חברה מספקים. היא עצובה ומיואשת, וחשה שחייה סטו לחלוטין מהמסלול.
זה הזמן להפנות אליכם, קהל הקוראים מספר שאלות למחשבה: מי לדעתכם בריאה יותר? למי איכות חיים גבוהה יותר? האם חיים עם מוגבלות פיזית, משמעותם היא בהכרח איכות חיים נמוכה ובריאות ירודה? איך הייתם מגדירים מחדש את המושג בריאות ?
בעשורים האחרונים חל שינוי מהותי בתפיסת הבריאות והחולי ובהגדרה שלהם, ששיאו היה בשנת 2001 בפרסום מסמך חשוב ששינה מהיסוד את התפיסה במערכות הבריאות בעולם. המסמך מציג מודל בשם ICF (International Classification of Functioning, Disability and Health) ובעברית- הסיווג הבנילאומי לתפקוד, מוגבלות ובריאות .
המסמך פותח ונכתב על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) והדגש שלו הוא על מערכת גומלין בין המושגים תפקוד –מוגבלות- ובריאות. לפי המודל, בריאות היא מושג המתייחס לא רק למצב הרפואי של האדם, אלא גם לרווחתו האישית ולאיכות חייו, מתוך הבנה כי ישנם מצבים רפואיים מורכבים שמאפשרים לאדם להמשיך לתפקד באיכות חיים גבוהה, וכי המרכיב הגופני הוא רק חלק אחד מתוך מספר מרכיבים היוצרים חיים בריאים ומשמעותיים.
לפי מודל ה ICF, בריאותו של האדם מורכבת משלושה גורמים שמשפיעים האחד על השני: מבנה הגוף ותפקודו- המבנים האנטומיים של הגוף כמו, אברים פנימיים, שלד, מפרקים, שרירים ועוד, ותפקוד המערכות, כמו כוח שרירים, טווחי תנועה, שיווי משקל, תחושה, כאב וכו'. יכולות תפקודיות- תפקוד בסיסי של האדם, כמו ניידות, לבוש, שליטה על סוגרים, אכילה. והשתתפות- תפקוד הפרט בסביבה המשפחתית, החברתית והתעסוקתית אליה הוא שייך.
לפי המודל, פוטנציאל השיקום של האדם והחיים עם מגבלה מושפעים משני סוגי גורמים: גורמים סביבתיים –כמו לדוגמא: נגישות, גורמים חברתיים, סביבה משפחתית, גורמים פוליטיים כמו זכויות בעלי מוגבלות, גורמי טבע ועוד. וגורמים אישיותיים – כמו גיל, מגדר והשכלה, רקע סוציאלי, מוטיבציה, מצב בריאות קודם, ועוד.
בראייה שיקומית לפי המודל, הדגש של כל תהליך השיקום הוא על תפקוד האדם בפעילויות היום יום ועל איכות חייו. תוך התייחסות לגורמים האישיים שלו, להעדפותיו ולרצונותיו, וכן לסביבתו החברתית. בהסתכלות כזו ישנה אחריות גם לחברה לבצע שינויים סביבתיים ומבניים כדי שהאדם עם המוגבלות יוכל להיות שותף מלא בחיים, על כל רובדיהם.
ואיך זה נראה בפועל? כשמסתכלים על ילד עם מגבלה בראייה הוליסטית לפי מודל ה ICF, בוחנים לעומק את מצבו הרפואי, את יכולותיו הגופניות, את הפעילויות בהם הוא משתתף בפועל בחייו, את העדפותיו, רצונותיו ותחומי העניין שלו, ואת הגורמים הסביבתיים שמשפיעים עליו כמו המשפחה, הסביבה והחברה בה הוא חי, ובונים עבורו תכנית שיקומית אישית שמתאימה לו על מנת להביא אותו לחיים משמעותיים, עם איכות חיים גבוהה ותחושות מסוגלות, משמעות וסיפוק.