ראיון עם שפרה אייזנבך, תואר ראשון בריפוי בעיסוק B.O.T , מרפאה בעיסוק
לפעמים האבחנה ניתנת כבר בחדר התינוקות או בביקור הראשון בטיפת חלב, לפעמים רק בגן הילדים או במרפאה ההתפתחותית: הילד זקוק לריפוי בעיסוק. אמהות מסורות נוטשות את כל עיסוקיהן, מפסידות שעות עבודה או מתמרנות את הבית וכל אשר בו ומגיעות לתרפיסטית לשעה או שעתיים בשבוע, הכל לפי מה שאושר. מהר מאד מגיע ה'אבל' הגדול: השעות הבודדות אצל המרפאה בעיסוק לא יעילות בלי תרגול עקבי. ואת זה, עם כל הרצון הטוב, קשה מאד להכניס לסדר היום. "כשחקרתי את הנושא במסגרת לימודיי לתואר ראשון" מספרת לנו שפרה, מרפאה בעיסוק זה שמונה שנים, "ראיתי באופן חד משמעי איך דיווחי ההורים על תרגול הולכים ופוחתים עד שנעלמים לחלוטין. ההישגים, כמובן, בהתאם. לכן פיתחתי את 'מוטי מוטורי'".
ספרי לנו על הרעיון.
הרעיון פשוט כל כך, שכשהוא עלה בדעתי כמעט והכרזתי 'אאורקה'… אנחנו, הרי, לכל אורך היום מפעילים את השרירים. הולכים, באים, חוזרים, מביאים, מערבבים, מניחים, אוספים, מתמתחים וכן הלאה. אבל, כמובן שאי אפשר לסמוך על הפעולה הטבעית – במיוחד לא כאשר מדברים על מאותגרים בתחום.
מה כן?
מה שעשיתי, על סמך הידע שלי וניסיוני כמרפאה בעיסוק, היה לאסוף את סוגי התרגולים האופייניים לריפוי בעיסוק – ולמצוא לכולם 'כיסוי' בפעולות יום יומיות, ודווקא כאלה שהמלווה (אבא, אמא או אח) נוכח בהם. חוזרים הביתה מהגן? אפשר ללכת על הגדר בדרך. מביאים בקבוקי שתיה לשולחן? מרימים אותם מעל גובה הכתפיים. אמא מכינה בצק לחלות? מוטי מוזמן ללוש אותו משך כמה דקות, ואגב כך להפעיל את השרירים…
כמה פעולות כאלה הילד מתודרך לבצע ביום?
אחת!
אחת וזהו?!
אחת וזהו נכנסת לתוך לוח המעקב. בהתאם למחקר שלי, ההדגמה על ידי המבוגר וההתנסות מעלה למודעות את אינספור הפעולות שאנו מבצעים מדי יום, וממילא – התועלת תתרחב ותלך, אבל בכרטיסים צריך לסמן פעולה ביום. עקבי, לא מטריד בכלל, כן מפתח.
תוכלי לתת דוגמאות נוספות לפעולות?
בשמחה, זה קל! ילדים אוהבים מאד לנקות ברטוב.. כשהם מותחים את היד למעלה כדי להעביר ניגוב, הם מחזקים את חגורת הכתפיים. כשאת מזמינה אותם להגיע למטבח עקב בצד אגודל (אל תעשי את זה בארוחת הבוקר…) – נתת להם תרגול בשיווי משקל. ירדתם לטיול ליל שבת? הליכה על קצה המדרכה גם היא משפרת את היציבה. ומוטוריקה עדינה? לא, לא חייבים לצבוע מנדלות… תני להם להתיז ספריי לפינות המגירה (מישהו אמר 'פסח'?), לסחוט סמרטוט, לבזק מלח, לקפל מפיונים – ואימנת אותם כדבעי לקראת המפגש הבא עם המרפאה בעיסוק…
וואו. זה נשמע פשוט מכדי להיות נכון.
אפשר לשלב גם דברים מאתגרים קצת יותר, כמו להחזיר ספר למדף על הראש. אבל אנחנו זוכרות שמדובר על פעולה אחת ביום? הסדר התקין של הבית לא יופר, בעזרת השם.
וזה בדיוק הרעיון – לעשות את זה פשוט. היציאה לריפוי בעיסוק, כזכור, מורכבת מספיק.
זו בשורה.
גם לדעתי… כמובן, חשוב לזכור: אבחון הוא המפתח. ראשית צריך לדאוג לאבחנה אחראית שתגדיר את הקושי, ותמקד בדרכי הפעולה הרצויות: באיזה תחום, אילו מיומנויות זקוקות לטיפוח, מה חסר – ומשם לבנות תוכנית סדורה של הטמעת תרגול.
אהבתם? מוזמנים לאמץ!
תוכלו לבקש מן המרפאה בעיסוק רעיונות משלה. הסוד הוא: הכנת הרשימה מראש, והעקביות. פעם ביום. לא יותר, אבל גם לא פחות.
הרבה נחת!