בני הזוג כ' היו טירונים לחלוטין בנושא מימוש הזכויות של בנם, המוגדר 'על הרצף' (ASD). הם שמעו בחצי אוזן עצות מבעלי ניסיון קצר טווח, קראו ברפרוף כמה כתבות, והגישו תביעה שחלקה מבוסס על נתוני קופת החולים וחלקה – באמצעות פסיכולוגית פרטית. התביעה, כפי שיכלו מביני דבר לצפות, נדחתה.

חברת 'אפשרי' גויסה לעזרה, העמידה יועצת לשירותם של בני הזוג, וזו ניווטה אותם במומחיות בנבכי הבירוקרטיה, שהצליחה להסתבך קשות בעקבות התביעה המפוצלת.

לאחר ש'אפשרי' הגישה ערר, התגלגלה התביעה לבית דין לעבודה. וכאן חשוב להבהיר – האחריות של 'אפשרי' מגיעה לסיומה, על פי החוזה, בדיוק בנקודה זו. מרגע שהוגשה תביעה לבית דין לדיני עבודה, הטיפול בתביעה עובר לידי התובעים בלבד. אבל ב'אפשרי' מעולם לא מסתפקים בכללים היבשים, ולמרות שלא ידעה אם אי פעם תתוגמל על כך, היועצת הוסיפה להדריך את בני הזוג כיצד יוכלו לקבל סיוע משפטי ללא תשלום.

חלפה תקופה, וב'אפשרי' הבחינו שהתיק של משפחת כ' עדיין פתוח. בשיחת טלפון שיזמה נציגת החברה, סיפרו בני הזוג לפי תומם כי בית הדין לעבודה הצדיק אותם, אבל הערר נדחה וכי הם עומדים כעת, חודשים אחר כך, בפני הגשה חוזרת של תביעה לבית דין לעבודה… הבנו כי עם כל הרצון הטוב, והליווי שמעניק העו"ד מטעם הביטוח הלאומי – נצרכת חשיבה 'מחוץ לקופסה', כזו שרק הניסיון של 'אפשרי' יכול לתת.

ואמנם, בעקבות ההמלצות המדויקות, הוגשו המסמכים הנכונים מקופת החולים והתביעה אושרה. 'למדנו דבר אחד', מספרת אנג'לה, מנהלת אגף תיקי לקוחות שזכתה להביא את הפרשה לסיומה הטוב, 'גם אם האינטרס להצלחת התביעה הוא של המשפחות, הדחיינות לפעמים גוברת עליו… הוספנו לטיפול בתיקים גם את המעקב הרציף, ומשפחה שנעלמה מהאופק תזכה לטלפון מתעניין לפני שבית דין לעבודה יאיים עליה שנית…'